הקלה בעונש למורשע בירי לעבר כוחות צה"ל

השופט אל"ם ח' קינן :

בפנינו ערעורו של חאלד סעיד חליל מחארזה, אשר הורשע בירי לעבר אדם, (עבירה לפי ס' 53 (א') לתקנות ההגנה (שעת חירום), בכך שביום 28/8/01, סמוך למחסום הרש"פ בכפר חכמא, ירה באמצעות רובה קלצ'ניקוב,לעבר כח צה"ל אשר עסק בסיור שגרתי במקום.

במהלך חילופי הירי נפצע המערער ברגלו ונגרמה לו נכות בעקב זאת.

התביעה, ביקשה מביהמ"ש קמא למצות את הדין עם המערער, עד כדי מלוא תוקף סמכותו של ביהמ"ש דלמטה, בשבתו כדן יחיד - קרי: עשר שנות מאסר בפועל.

הסנגוריה סברה כי בעצם העמדת המערער לדין בפני דן יחיד, גילתה התביעה דעתה, כי אין מקום להשית על המערער עונש חמור.

מדובר במערער נשוי ואב לשניים, אשר נפצע קשה באירוע, דבר המצדיק את גילוי מידת הרחמים - כך הסנגוריה.

בערעור שבפנינו נטען לעונש חסר תקדים בחומרתו. אך עיקר הטענות נסב על מצבו של המערער, בגין פציעתו, מצב אשר הצדיק את מיתונו של העונש.

ביהמ"ש קמא ראה בצדק רב את חומרתם היתירה של מעשי המערער, ואשר רק יד המקרה מנעה פגיעה קשה בגופם של חיילי צה"ל, לעברם ירה המערער.

בה במידה מקובלים עלינו דברי ביהמ"ש דלמטה כי, לעניין פציעתו, אין לו למערער אלא להלין על עצמו.

אם נעור הרהור בקרבנו, לעניין בחינתו של גזר הדין. הרי זה נעוץ באשר כתב ביהמ"ש קמא כי "פציעתו הקשה של המערער מצדיקה התחשבות כלשהי". פסק ביהמ"ש קמא את שפסק, ברם סופם של דברים שגזר על המערער את העונש המירבי שבתחום סמכותו - עשר שנות מאסר בפועל.

אמנם נכון. ביהמ"ש דלמטה החליט כי המערער זכה להקלה בעצם העובדה שתיק זה נדון בפני דן יחיד, אלא, שבכל הכבוד לא ביהמ"ש העניק למערער הקלה זו - אלא אותו גורם אשר החליט להעמידו לדין בפני דן יחיד דווקא.

אמור איפוא: אם דעת ביהמ"ש היא כי נאשם בפניו ראוי להקלה בדין כלשהו - ייכבד ויעניק לאותו נאשם את אותה הקלה שפסק לגביה, מבלי שיחטא בהתחשבנות אשר איננה ממן העניין. כיוון שכך, ובנקודה ספציפית זו, נראה לנו קו ערעורו של הסניגור המלומד, ואשר על כן החלטנו לקבל את הערעור בנקודה זו בלבד. ומכאן, ומשום שנימוק זה מצדיק הקלת מה בלבד בעונש שנגזר, מחליטים אנו להעמיד את עונשו של המערער על תשע שנות מאסר בפועל, תחת עשר השנים אשר הוטלו עליו ע"י ביהמ"ש קמא.

תשע שנות המאסר יימנו החל מיום מעצרו של המערער.

השופט אל" ם ח' קינן :

אני מסכים.

השופט סא"ל י' חניאל :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם חנוך קינן.

ניתן והודע היום, 10 במאי 2004, י"ט באייר התשס"ד, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.